פרק 1- איך הגעתי לאופנה?

היי לכולם! אני אתחיל ואספר קצת על עצמי—מאז שאני זוכרת את עצמי, אופנה היא האהבה השנייה שלי (אחרי ריקוד). אפילו כשהייתי ילדה קטנה והבובות שלי היו עם טעם אופנתי גרוע, הייתי מתאמצת לסדר להן

 את הסטייל (ספוילר: זה לא תמיד עבד).

אמא שלי קנתה לי חוברות של "Super Model", וכך התחיל הרומן שלי עם עולם העיצוב. הייתי מציירת בגדים על הדמויות בכל יום, מדמיינת את עצמי ביום מן הימים מככבת בפריז, או לפחות במתחם האופנה בקניון הקרוב.

בצבא, עברתי משבר קטן, הרגשתי צורך לברוח מהמציאות—וחזרתי לצייר. שעות על גבי שעות עיצבתי בגדים (לפחות ככה אני מספרת לעצמי, אף אחד לא באמת הבין מה ניסיתי לעשות). אז נכון, לא היה לי מושג אמיתי על עולם האופנה הגדול—חשבתי שהעיקר הוא שהשמלה מתאימה לנעליים.

הבנתי שאם אני רוצה להיות מעצבת אופנה, אני חייבת לדעת לתפור—אז נרשמתי ל2 קורסי תפירה. למדתי לבנות גזרות ולתפור, אך מהר מאוד הבנתי שזה לא משהו שאני אוהבת לעשות. כדי להעמיק את הידע שלי בציור נרשמתי לקורס איור אופנה בשנקר. שם ידעתי—זו המדרגה הבאה.וכך התחיל המסע שלי.

טסתי למילאנו ללמוד קורס אינטנסיבי של שלושה שבועות בעיצוב אופנה באוניברסיטת מרנגוני. חברים, זה היה מדהים. המורים? אנשים מהתעשייה שהסבירו לנו בדיוק איך לשרוד בעולם האמיתי (רמז: תתחילו לשתות הרבה קפה).

ֿ

כשחזרתי לארץ, הבנתי שהמקום שלי הוא במילאנו—לא רק בגלל הפיצה והג'לטו. נרשמתי לשנה אינטנסיבית במרנגוני, והתחלתי לתהות האם עיצוב אופנה הוא באמת הדבר הנכון בשבילי. לאחר הרבה מחשבות (ומעט שופינג להפגת הלחץ), החלטתי לשנות למנהל עסקים בתחום האופנה. אומנות היא בדם שלי, אבל הבנתי שגם יש צורך ללמוד את מאחורי הקלעים של התעשייה.

אז כן, עכשיו אני כאן במילאנו, לומדת את רזי התעשייה—עם הרבה אספרסו מרטיני ושופינג בין לבין. למדתי שיווק אופנה, שיווק דיגיטלי, בדים וטקסטיל, פיננסים, טרנדים ועוד הרבה. התאהבתי בנושא פסיכולוגיה של האופנה—מה המותג רוצה לשדר לקונה ואיך הוא עושה זאת.

ועכשיו, פתחתי את הבלוג הזה כדי לשתף אתכם בכל מה שעובר לי בראש—תתכוננו להרבה דעות, כי יש לי המון מה להגיד!